אצלי בקליניקה והפעם בלי עמי - תמי

היי טל, קוראים לי תמי ואני רוצה לקבע אצלך טיפול.

בשמחה רבה, במה היית רוצה לטפל?

קראתי באתר שלך שאת עוזרת לאנשים להטמיע שינוי בחיים שלהם. אני מרגישה במבוי סתום בעבודה. חייבת לעזוב. את תוכלי לעזור לי לעזוב?

חייכתי לעצמי "אני אוכל לעזור לך לדעת מה את רוצה ולקחת את ההחלטה הכי מדוייקת עבורך ממקום שאינו מונע מפחד"

"או קיי, מתי אפשר? אפשר בערב? אני עובדת בחברת היי טק"

כן, מכירה את מה שעומד מאחורי האמירה הזו. גם אני הייתי שם. גם אני חציתי את הקווים. מכירה את שעות העבודה התובעניות ואת תחושת השחיקה והצורך לעזוב.

קבעתי לה טיפול בסיום יום העבודה. אחרונה לאותו יום.

היא הגיעה בזמן. עונה לטלפון אחרון. מסמסת קצרות. מציצה במייל ומרימה אלי מבט. מחייכת.

"כן, אני יודעת, אני שמה על שקט. אני איתך"

"היי" - חייכתי אליה. "אני טל"

סיפרתי לה על תטא הילינג.

"כן, קראתי כבר באתר שלך. ראיתי שגם עבדת בחברת היי טק. הנחתי שתביני על מה אני מדברת"

"את לא יודעת כמה" - עניתי ומיד התפניתי אליה במקום לשקוע בשיחה מעניינת על איפה הייתי ולמה עזבתי.

"איך אוכל לעזור לך, תמי?"

פניה הרצינו. "אני חייבת לעזוב. אני נחנקת. עובדת מבוקר עד לילה. התנאים טובים. לא מתלוננת. משכורת. רכב. חו"ל. סופי שבוע עם המשפחה. בונוסים. אופציות"

"מכירה את כלוב הזהב" - חייכתי בהבנה "אבל... נראה לי ששמעתי אבל בסוף המשפט"

"אבל לא טוב לי. לא אוהבת את מה שאני עושה. רוצה להחליף מקצוע. לעסוק במשהו אחר. להתרחק משם"

"מה התפקיד שלך?"

"אני מנהלת פיתוח. דווקא מאד אוהבת את העבודה שלי. נהנית. מרגישה יצירתית"

"אז, מה הבעיה?"

"החברה עצמה. מרגישה שאני עובדת בשביל חברה שאני לא מאמינה בערכיה. אני רואה כל מיני דברים שהשתיקה יפה להם. על גבול הפלילי. ניסיתי לרמוז שאני רוצה לעזוב ופיתו אותי בבונוס נוסף וסופ"ש במלדיביים עם בעלי. התפתיתי ושנאתי את עצמי על זה"

"למה שנאת?, מה שנאת בעצמך?"

"את זה שקנו אותי בכסף. מה זה עושה אותי. במה אני יותר טובה מהם?"

"את מכירה את המקום הזה שקונים אותך בכסף?"

"לא. אני מחשיבה עצמי כאדם ערכי ומוסרי"

"עולה לי משהו מגיל מאד צעיר. אולי לא כסף. אבל גם שפיתו אותך משהו שלא יכולת לעמוד בו"

"וואוו, איזה קטע. אף פעם לא חשבתי על זה ככה. את לא מאמינה מה את מזכירה לי. גדלתי בבית לא אמיד בסביבה מאד אמידה. אבא שלי היה איש קשה יום. נשוי פעם שניה. אשתו לא ממש התייחסה אלי ואל עמי אחי ואנחנו היינו מטיילים יחד שעות בחוץ ומציצים לבתי השכנים. היתה לנו שכנה זקנה. קראנו לה המכשפה. היא גרה לבד. היינו מתגנבים לגינה שלה ומציצים לה הביתה. כל הבית היה מלא בצנצנות של ממתקים תוצרת חוץ. בתקופה שלנו זה היה נדיר. לא ראינו כאלו דברים. עמי ואני היינו מציצים ומוקסמים מכל מה שראינו אצלה. לפעמים היו גם צנצנות עם ממתקים על החלון ואם הוא היה פתוח היינו לקוחים סוכריות. יום אחד היא תפסה אותנו ועשתה את עצמה שהיא לא כועסת אלא הזמינה אותנו להכנס כדי לתת לנו שוקולד. הסכמנו ואז כשנכנסנו היא התחילה לצעוק שאנחנו גנבים ושהיא תסגיר אותנו למשטרה אלא אם כן נעשה את מה שהיא אומרת. מסתבר שהיא היתה חולת נפש וקלפטומנית ושאת כל הממתקים שבבית שלה היא גנבה מחנויות והיא רצתה שנעזר לה. שעמי יגנוב ואני אשמור. פחדנו שתסגיר אותנו למשטרה. היינו קטנים ופחדנו לספר מה קרה וכך פעם פעמיים גנבנו בשבילה והיא נתנה לנו עוד ממתקים בתמורה"

"איך הרגשת?"

"מצד אחד הרגשתי שזה לא בסדר. ומצד שני, הייתי ילדה קטנה, נהניתי מהממתקים"

"ומה קרה אח"כ?"

"אחרי פעם פעמיים אמרתי לעמי שאנחנו חייבים להפסיק ולא ללכת איתה יותר והפסקנו לבוא. היא כעסה ויום אחד כשעברנו שם היא צעקה שהיא תתפוס אותנו ותסגיר אותנו למשטרה. אבל אבא שלי שמע אותה ושם סוף לסיפור. היא נעלמה משם. עד היום אני לא יודעת לאן. בכלל שכחתי מזה"

"מה למדת על עצמך? איזה תכונה טובה מצאת בעצמך בעקבות אותו סיפור?"

"למדתי שאני אדם עם עקרונות. שאי אפשר לקנות אותי. רגע, זה בדיוק מה שקורה עכשיו מנסים לקנות אותי בממתקים. בבונוסים ופינוקים. איך עוד פעם נפלתי לבור הזה?"

 

סריקה אינטואיטיבית של תת המודע של תמי העלתה כמה דברים מעניינים.

 

"יש לך בתת המודע אמונה שאומרת שדרך התמודדות עם מניפולציות וחוסר יושר את לומדת שאת אדם ישר ובעל עקרונות. שאת לומדת את זה דרך התמודדות עם טובות הנאה שמציעים לך. האם תרצי להחליף את האמונה הזו? וללמוד שאת יודעת שאת אדם ישר ובעל עקרונות מבלי הצורך להתמודד עם חוסר יושר?"

"כן"

"האם תרצי ללמד את תת המודע שלך שאת יודעת את זה מבלי הצורך לוותר על הנאות?"

"כן"

"מבלי הצורך שיפתו אותך לקבל טובות הנאה?"

"כן"

"שאת יכולה לקבל 'ממתקים' תמיד ובכל זמן ולא רק תמורת דברים שנוגדים את תפיסת עולמך?"

"כן"

"האם תרצי לדעת שזה אפשרי עבורך לקבל את כל זה במקום עבודה אחר בפשטות ובקלות?"

"כן, בטח - עכשיו אני מבינה שאני בכלל לא רוצה להחליף מקצוע אלא פשוט ללכת לעשות את אותו דבר במקום אחר"

"האם תרצי לדעת שיש כזה מקום ושזה אפשרי עבורך למצוא אותה במהירות ובקלות?"

"כן. תודה. איזה הקלה. זה בדיוק מה שאני רוצה. לא מבינה למה חשבתי להחליף מקצוע"

 

היא קמה "תגידי, יכול להיות שבעיית ההשמנה של עמי קשורה למה שעברנו? יש לו אובססיה לממתקים. את יכולה לטפל גם בזה?

"ברור"

"אני אתן לו את הנייד שלך"

היא הוציאה את הנייד מהתיק. "כמה הודעות. אי אפשר להתנתק לרגע. איזה קטע. ידיד שלי שלמדנו יחד ועובד בחברה מצליחה שלח לי סמס שמחפשים אצלם מנהלת פיתוח. נראה לי שהגיע הזמן לשפץ את קורות החיים שלי "

 

מוזמנים להציץ מה קרה לסינדרלה כשהיגיעה אלי. 

 

לרישום לניוזלטר ולעידכונים לגבי פוסטים חדשים בבלוג הכניסו את הפרטים שלך בצור קשר